הילדים מצאו מזוודת פוקר שקיבלתי מתנה לפני הרבה שנים ושאלו מה זה. אמרתי את האמת וזה מייד עלה לי. רצו שאלמד אותם. אחרי הסרוב האינסטינקטיבי הם התחילו לנדנד ואני התחלתי לחשוב. בעצם למה לא? ילמדו קצת הסתברות, ילמדו להקשיב ולהתבונן, ילמדו את הערך שבסבלנות ושליטה עצמית, ואולי הכי חשוב - ילמדו מתי ללכת אול אין.
מה שיצא זה שאני למדתי. למדתי שההימורים הפראיים שלהם התמתנו והשתנו מהקצה אל הקצה ברגע ששמתי קערה עם סוכריות על השולחן ונתתי להמיר צ׳יפים לסוכריות. למדתי כמה קשה חדש ומוזר להם להקשיב ולהתבונן בשחקנים האחרים ולא רק לשחק עם עצמם מול עצמם היד שלהם והדילר.
ואולי הכי מדהים. למדתי מה עושים עם הר סוכריות כשאתה מנצח את כולם, המשחק נגמר, ויש לך יותר ממה שאתה מסוגל לאכול... ושלוש זוגות עיניים נוצצות וכמהות ננעצות בך.
כל מה שנשאר עכשיו זה ללמד אותם איזה יד מדהימה אלוהים חילק להם בלידתם. שם אני עוד די בתחילת הדרך אבל לפחות הם מבינים על מה אני מדבר...
Comments