שמים מצוירים

לראות את עצמך דרך עיניים של מישהו אחר זאת תמיד חוויה מטלטלת. במיוחד אם הוא רואה אותך ב 40,000 רגל גובה עם כוס אספרסו ביד ודרך עיניים ירוקות אש.

קלאב מד צרפת. בחוץ פסיפס שחור לבן של שלג וחושך עם חתולי שלג המשוטטים חסרי מנוחה מאירים את המדרונות ומיישרים את מסלולי ההחלקה לקראת הסקי של מחר. בפנים שולחן ארוחת ערב עמוס כל טוב ושתי בחורות נאות מנגנות שיחה בצרפתית. זה לא לקח הרבה זמן עד שלהן התברר שאנחנו מישראל ולנו שהן מ… ביירות.

את לבנון אנחנו דווקא מכירים לא רע כולל את השכונה שבה הן גרות. אני רציתי לדעת איך זה לחיות בביירות עם מלחמת אזרחים שמשתוללת ברחובות. הן רצו לדעת אותו דבר רק על תל אביב. בשתי הערים באותה תקופה מכוניות שימשו לא רק כדי להגיע ממקום למקום אלה גם כרכב אש שאיתו עולים בסערה השמימה… אקספרס לגן עדן בתולות והכל. השולחן שלנו בלי ספק ידע להאריך את השקט הפסטורלי מסביב. היה לנו על מה לדבר.

רם נעל על המטרה הפחות יפה כמו שלימדו אותו בטייסת. אני התרכזתי בנינט. היא היתה גבוהה עם שיער שחור פחם ועיניים ירוקות בורקות. יפה, מאד יפה, מספיק יפה בשביל לקפד גברים. זיהיתי בה את בדידותה של היפיפייה הרצה בעל כורחה בגפה למרחקים ארוכים ולא עלה בדעתי לתת לה לרוץ (או לעשות סקי) לבד. הנושא היה מה עושים בבית כששומעים פיצוץ בחוץ. שיחה מזרח תיכונית כזאת. זר לא יבין.

נינט הסבירה שהן די מתורגלות. ״אם שומעים בום גדול אז קודם כל מעיפים מבט בשעון… אם השעה סביב אחת עשרה בבוקר אז נותנים עוד לגימה מהאספרסו ומחכים״ פה היא נשמה עמוק ונתנה בי מבט ירוק חודר ״אם מגיע עוד בום אז הכל בסדר ואם לא אז הולכים לחלון… אח״כ יבואו הסירנות והאמבולנסים״ אמרה והשתתקה מנסה להבין אם אני בכלל שומע משהו. לנשים מאד יפות יש את הבעיה הזו שלפעמים לצד השני הדם זורם לכל מיני מקומות ולא נשאר מה לפמפם לאוזניים והוא מפסיק לשמוע. אני דווקא שמרתי על ריכוז ״בום שני?״ שאלתי והיא חייכה חיוך מקסים של הקלה ״אם יש שניים אז אצלנו קוראים לזה רכבת האקספרס של אחת עשרה בבוקר (The eleven o’clock express). זאת אומרת מישהו משלכם עושה בומים על קוליים בשמיים״ זה תמיד באותה שעה ותמיד בא בזוגות הסבירה ולא ידעה שמולה יושבים שני הנהגים של הקטר.

עבר שבוע. ארבעים אלף רגל, על קולי, כיוון צפון מעל ביירות, ואני חושב על נינט היפה שלוקחת עכשיו עוד לגימה מהאספרסו ומחכה לשמוע אם יש עוד בום וזה סתם מישהו (משלכם) מצייר בגובה או שצריך ללכת לחלון ולחכות לאמבולנסים… והיא אולי נזכרת בי עכשיו אבל לא מעלה בדעתה שאני זה המישהו ושהמישהו שמצייר לה עכשיו בחלון זה בכלל אני.

בדיעבד הייתי צריך לומר לה ללכת לחלון בכל מקרה ואם יש שני בומים פשוט להסתכל למעלה (במקום לרחוב).לא היה מזיק לי לראות זוג עיניים ידידותיות ירוקות אש מציצות מהרובע הנוצרי… אבל מי אני שאפריע לה באמצע האספרסו.