אושרי מבין

אני ואושרי היינו סוג של חברים. אני ילד שמנת מרמת אביב גבוה בראש מהחברים בכיתה שאף אחד לא רצה להתעסק איתו ואושרי תימני קטן משייח מוניס שכולם רצו. שייח מוניס היה כפר ערבי על הגבעה שעליה עומדת היום אוניברסיטת תל אביב. אושרי גדל שם בין לבין, אחרי שזה הפסיק להיות כפר ערבי ולפני שהאקדמיה תפסה את מקומה. זה היה מקום עני וקשה שנראה לי מאד אגזוטי בעיקר בגלל הסברס. היו שם המון סברס שהיה צריך לדעת לקטוף, טורים טורים של סברס, וילדים שידעו להרביץ.

אושרי היה ילד חכם עם ניסיון. אני זוכר ממנו בעיקר אמירה אחת בנושא חם שקראנו לו אז ״ללכת מכות״ ואני גם זוכר את המבט הרציני שהיה לו כשהוא הסביר לי... כשאתה קטן, הוא אמר, קטן ובחיסרון אז יש רק שני חוקים, אחד - תמיד תמיד תתחיל ראשון, ושתיים - אל תפסיק. עכשיו, קטן אף פעם לא הייתי אבל בחיסרון מצאתי את עצמי מידי פעם ובכל מיני תחומים. אושרי ידע על מה הוא מדבר. ילד חכם כבר אמרתי.

נזכרתי באושרי בגלל העוד סבב בעזה שנמוג לפני המון זמן היום בבוקר. אם הייתם שואלים את אושרי, מה?? הוא היה מסביר באותו מבט רציני עם ניסיון שבעזה זה ככה.. הקטן במקרה הזה באמת תמיד מתחיל ראשון אבל כן מפסיק (שזה כמו שלמדנו לא מומלץ). ואת זה הוא יכל להרשות לעצמו כי הוא תמיד בא לכל קטטה כזאת עם החמור שלו והגדול אחרי שהוא חוטף אף פעם לא נותן בראש לקטן, הוא מרביץ לחמור. לחמאס אכפת מדבר אחד ודבר אחד בלבד, שימור שילטונו. אנחנו מודיעים מראש שלא נפיל את שלטון החמאס וחובטים באוכלוסייה (להלן החמור). חמור כמו חמור יודע לספוג אז יוצא שכולם נהנים והרבה פעמים וגם יוצא שלא רואים תסוף.

ואם תלחצו על אושרי אז הוא יגיד לכם שהגדול במקרה שלנו דווקא יודע לתת בראש ולא רק לחמורים (ראו זירה צפונית) והוא גם לא טיפש ומבין עניין. זה פשוט שהוא קשור לילד הקטן ולא רוצה שיעלם בעיקר בגלל שלילד הקטן יש דוד ז׳לוב שגר קצת צפונה מזרחה והוא אויב מר גם של הגדול וגם של הקטן המעצבן... והגדול לא רוצה שהדוד הצפון מזרחי יתפוס תחת ולהחזיר מוכרחים אז הוא מרביץ לחמור. מה פה לא ברור?

ואושרי, אם במקרה אתה קורא את הפוסט הזה אז תיצור קשר. יש לי עוד המון שאלות ונמאס לי לענות בשבילך...