בסיני מותר...

אז סיפרו לכם שחבורה של יהודים עם ניסיון בנדל״ן סיימו פרויקט פירמידות יוקרתי על גדות הנילוס והחליטו על רילוקיישן. קמו עזבו את מצרים והלכו ארבעים שנה במדבר בדרך לחתיכת אדמה אלוהית. כן, הלכו במדבר סיני לאט כזה לכיוון הארץ המובטחת. אתם יודעים, הלכו לאורך החופים המדהימים של סיני אבל פשוט נורא נורא לאט, ארבעים שנה הלכו, כן בטח… וזה במקום לגמור את המסע לארץ ישראל במקסימום חודש. אם זה לא נראה לכם מוזר אז אתם באמת לא מחוברים. הסיפור התנ״כי מלא רמזים אבל גנבו לכם את הנרטיב. סוכות זה לא כי לא הספיקו לבנות בתי קבע, זה לזכר החושות הנפלאות של סיני על קו המים… משה שם את המפתחות בכניסה לארץ ישראל כשאמרו לו שזהו נגמרה הזולה, מעכשיו אין יותר סיני רק מכות עם עמלקים… אח״כ בפרוטוקול רשמו שהוא פוטר כדי שבעלי המניות באספה הכללית לא יתמרדו. שאני אמשיך?…

המקום שהכי אהבתי על פני האדמה עוד שם. אותם מים שקופים, אותו ים שוקק, אותו חום מדברי, אותה שלווה… ואותם בדואים. הקסם לא פג. אני חזרתי לסיני אחרי 25 שנה. כמו אל אהבה ישנה חזרתי. והיא לא השתנתה בכלל.

החום של סיני ממיס את החיים, מפרק את ההוויה לחומרי בסיס. אין מוץ, רק תבן מזוקק. מאז שישנתי בפעם האחרונה על מזרון ברוח החמה מול הים הלוחש ותחת הילת הכוכבים המושלמת, עברו הרבה שנים. בינתיים הספקתי לישון בכל מיני מקומות עם ארבע עונות בשם, עם שרות מפנק, נוף מדהים, ברזים מזהב, וכן גם בריכת שכשוך פרטית המחוברת לחדר… ראיתי הכל. אבל בסיני השבוע לא הצלחתי להזכר למה. למה צריך את כל זה? למה צריך משהו מזה? למה צריך משהו בכלל? הים מלא דגים ועל החוף - שקט סמיך. שלווה.

בבסיס ההוויה של סיני מונחת אמת עמוקה הנושאת בכנפיה את השלווה הקוסמית על המים. בסיני רבותי מותר למות. המוות בסיני הוא חלק מהחיים להבדיל ממדינת היהודים שנמלטת ממנו קצרת נשימה ומקדשת את החיים על פני כל דבר אחר. בישראל כבר אין בשביל מה למות ולכן גם אין בשביל מה לחיות.. חוץ מהחיים עצמם כמובן שעליהם נשמור מכל משמר כדי שלא נמות שככה נוכל להמשיך לשמור על החיים כדי שלא… נכון שזה יקרה בסופו של דבר… אבל אל תפריעו עכשיו.

ואם מותר למות, ובסיני זה בסדר, אז אפשר להפסיק לרגע את ההתרוצצות סביב מזעור הסיכונים, להשען אחורה ולפגוש את החיים. בסיני המכוניות נוסעות בלי חגורות בטיחות, לכלבים אין צ׳יפ בצוואר וזריקה נגד כלבת בתחת, וליד החוף מול הריף המקסים אין מציל עם מגאפון ודגל. פשוט אין. רוצים לשחות תשחו. תפגשו שם את פאר היצירה של הבריאה ואולי גם את הדג שתאכלו בערב על האש. יש גם סיכוי, אם כי קלוש, שתפגשו את הדג שיאכל אתכם אבל אם אתם בעצמכם באמת הופכים לארוחת הערב… אל תקחו את זה אישי, במקרה יצא תורו. אם כבר הגעתם מהגבול ברכב בלי חגורת בטיחות, ליטפתם את הכלב הלא מחוסן ואתם שוחים בלי מציל… אז תזרמו.

ומגן העדן הזה אנחנו התקפלנו באמצע החופשה כי התברר שלאלי יש קורונה. המנהל שבי, שבכל זאת לא התאקלם והמשיך לנהל סיכונים, לחש לי שאם גם המבוגרים ידבקו (או שכבר נדבקו) אז לא כדאי להיתקע עם מערכת הבריאות המצרית שיודעת שאם מישהו נחנק זה לא כזה נורא… יש מספיק אנשים סביבו שבשמחה ינשמו במקומו את האויר שהוא משאיר. אז בסיני מותר למות אבל אני נמלטתי משם חזרה למקום שבו זה אסור באיסור חמור. מסתבר שסיני בסדר, היתה ונשארה אותו דבר, אבל אני… לי כבר לא תהיה תקנה.