שי בכיתה א׳ וכמו שכבר כתבתי פה פעם, לא בדיוק תואמת גיל. היום לקחתי אותה לאכול חומוס בצהריים אחרי בית ספר, היא אני ולייקה. איך שהתיישבנו הכלבה נעלמה. נשארנו אחד על אחד.
מתנהלת שיחה על ציפורים נודדות. אתם יודעים, ניווט מבוסס רגישות לשדה המגנטי של כדור הארץ והצורך לתת תיקון להסחה שבין הצפון האמיתי לצפון המגנטי וגם על העומס הפיזי על הציפור המובילה שמיצרת אפקט עילוי קצה כנף ליתר הלהקה במבנה ראש חץ. תוך כדי דיון היא שואלת אותי ככה בקטנה, מהצד, ״אבא הבטחות נועדו לקיום או להפרה?״ למה את שואלת אני מתעניין והיא תוך כדי שהיא מעבירה את להקת הציפורים לאורך גבול הים התיכון (הלימונדה) באביב (צפונה) מעל ארץ ישראל (צלחת החמוצים) מפטירה בנונשלנטיות ״ריבוי מיקרים״. עכשיו אני מוצא את עצמי גם מדבר על הצפון המגנטי וגם במקביל חושב מה הבטחתי למי ומתי...
שי, כבר אמרנו, ילדה מאד חכמה. אם היא היתה בן היא היתה מאתגרת. אבל שי היא בת, בתכלס אישה קטנה מה ששם אותה בקטגוריה אחרת, משהו יותר כמו איום אסטרטגי.
ความคิดเห็น