הבריטית הכחולה שלי, ההיא ששוקלת 20 טון ועל סיפונה מתנוסס תורן של 22 מטר, חיכתה לי חסרת מנוחה בנמל נידח בצפון אירלנד. חלון הזמן לחצייה בטוחה של מפרץ הביסקאיה הידוע לשמצה בואך הים התיכון הלך וניסגר במהירות וכל מה שעמד בין הכחולה שלי לביני היה אחד יעקב (הבוחן של משרד התחבורה).
הסמכה לסקיפר עוברת דרך מבחן מעשי וארבעה מבחני תאוריה. זה היה לי המבחן האחרון - חמישים שאלות, שתי שעות, יעקב אחד. עברת נסעת. לא עברת, תחכה למועד הבא ובשבילי ובשביל הכחולה שלי זה אומר שהלכה שנה. נראה אתכם מספרים את זה למישהי ששוקלת עשרים טון עם תורן ארוך ופתיל קצר…
חצי שעה לתוך המבחן, אני ויעקב עובדים בהרמוניה. הוא מנהל את האולם ביד רמה ואני חותך דרך השאלות שם אותן מאחורי אחת אחרי השניה. ואז… לאט לאט כמו שריקה רפה ממרחקים ההולכת ומתקרבת והופכת לצפירה מחרישת אוזניים - עלה בי הצורך להשתין. יעקב זיהה הזדמנות ועלה להתקפה. ״בטח אתה יכל לצאת להשתין״ הוא אמר בחיוך גדול והוסיף באמפתיה ״אבל לא לחזור״.
ככל שנקפו הדקות (והשלפוחית עלתה על גדותיה) התחוור לי מעל כל צל של ספק שאין מצב שאני יושב באולם הזה עוד שעה וחצי בלי להתרוקן ועוד עונה על שאלות… שיקפתי למשרד התחבורה ולנציגו עלי אדמות (יעקב) את המצב אבל המשרד נשאר אדיש. בשלב הזה התפשט ליעקב חיוך ניצחון על הפנים והוא החליט לפרוס בפני, ובפני יתר הנבחנים שהתחילו לגלות עניין, את מרחב האפשרויות המאד מצומצם שלי. ״יש רק שתי חלופות״ הוא הסביר לאט כמו שמדברים למישהו שמתקשה להתרכז כי הוא מת מת מת להשתין… ״או לסיים את המבחן ואז לצאת להשתין או לצאת להשתין ואז לסיים את המבחן… בשנה הבאה״. הוא חשב שזה נורא פשוט (וגם קצת מצחיק). אני חשבתי שזה לא. לא פשוט, ולא מצחיק. במקום בו יש שתי אפשרויות מתחבאת תמיד גם אפשרות שלישית ולרוב גם רביעית... הן שם אבל הן מוסוות היטב בפסיפס המציאות. לעיתים הן קבורות תחת הררי פרטים אבל כמעט תמיד הן פשוט מחוץ לשדה הראיה התחום במוסכמות.
יעקב המשיך לנהל את הארוע במרץ וניראה די מרוצה מעצמו. אני עברתי לשבת בירכתי האולם והייתי צריך לבחור. רגל ימין או רגל שמאל. בחרתי ימין, הורדתי את המגף ונפטרתי מהגרב. יעקב הגיע להתעניין... הסברתי לו שאנחנו במבחן ימאות וזה אלף בית של ימאות טובה לא לטבוע במגפיים של עצמך. הוא התחיל להראות מודאג. זה לא לקח הרבה זמן עד שחיוך גדול של הקלה כמו גם שלולית צהובה וחיננית החלו להתפשט בחדר. יעקב צדק, התקנות אכן קובעות שמי שיוצא להשתין לא חוזר, אבל הן לא אומרות כלום לגבי מי שמשתין בלי לצאת.
פעם זה היה משעשע אותי כשהיו מציירים לי חלופות בנאליות, אומרים לי שזהו ושולחים אותי לבחור (יעקב סטייל). היום כשאני נדרש להחלטה ומתעקש לצאת לתור אחר החלופות הלא מצוירות זה כבר הרבה מעבר למשעשע, אני נזכר במבחן בימאות ובהבעת הפנים של יעקב… ובא לי להשתין מצחוק.
Comments