הוא לא היה

כשהוא לא היה שם בבוקר חשבתי לרגע שאולי חניתי במקום אחר. זה לא היה המצב. אופנוע הבמוו 1,200 אדוונצ׳ר שהיה לוחש לי כל בוקר תעלה תעלה אני אקח אותך לאן שרק תרצה עם או בלי כביש - נגנב.

כשנכנסתי לתחנת המשטרה לדווח על גנבה השוטר מלמל משהו על זה שאני החמישי הבוקר וכנראה עברה משאית בלילה ואספה כבדים. הוא וידא איתי שהאופנוע לא היה מבוטח (לא היה) והרגיע אותי שיהיה בסדר ויצלצלו אלי כבר עם מחיר. מחיר? שאלתי ״כן״ הוא אמר ״האופנוע נגנב לשטחים והגנבים יצרו קשר וימכרו לך אותו חזרה בחצי מחיר״ אמר וחזר לעסוק בניירת. כשהוא שם לב שאני עדיין שם מנסה לפענח את התפקיד של משטרת ישראל בכל הסאגה הזו הוא הרים את העיניים מהניירת סינן ״משתלם לך״ וניתק מגע לגמרי.

לא התאים לי. יצרתי קשר עם ״שוגון״ קצין משטרה בכיר בדימוס ואופנוען שתדרך אותי לגבי השיחה הצפויה עם ה״מוכרים״ ואיך לקבוע מפגש ולזמן את המשטרה לעצור אותם ולנסות לתפוס את האופנוע. עבר שבוע, עברו שבועיים, עבר חודש ועברו חודשיים וכלום... אף אחד לא מנסה למכור לי את האופנוע שלי. לרגע עברה לי בראש המחשבה להגיש תלונה שניה במשטרה הפעם על כך שלא מוכרים לי את מה שגנבו ממני. מהתלונה הראשונה המשטרה לא התרגשה בעליל. אולי השניה תסחוט מהם איזה אות חיים.

ואז כשכבר כמעט התייאשתי הגיע הטלפון המיוחל. לפי המבטא הכבד היה לי ברור שזה מהשטחים וגם התוכן התאים. ״הלו... אתה היה לך אובנוע במוו גדול?״ ובום, ניתוק. ניסיתי לחזור למספר אבל כלום. אחרי כמה שעות שוב אותו הקול ״הלו אתה לא רוצה את האובנוע שלך?״ רוצה בטח רוצה אמרתי, ״אז למה אתה לעזאזל לא בא כבר לקחת?״ הגנב הזה בלי ספק נשמע לא מרוצה מהעבודה שלו שלא לדבר על לתת שרות. ״מאיפה״ שאלתי נצמד לתדריך של שוגון. ״תראה״ הוא אמר ועכשיו הוא נשמע עצבני ממש ״האופנוע שלך חוסם לי פה את הגישה לדלת כבר חודשיים או שתבוא ותיקח או שניפטר ממנו״ לא ויתרתי ״מאיפה לבוא לקחת?״ שאלתי. בצד השני נעשה שקט. לרגע נדמה היה שהקו שוב התנתק ואני כבר לא אראה את האופנוע בחיים ואז הקול חזר לחיים ואמר ״מה זאת אומרת מאיפה.. ממשטרת הקריות... מצאנו אותו כבר לפני חודשיים בפשיטה באיזה בית בצפון...״ .

זה היה הפי אנד קלאסי. איחוד מרגש עם האופנוע, השוטר קיבל חזרה את הכניסה לחדר שלו והיתה גם הדהירה על כביש החוף בחזרה הביתה עם השקיעה ברקע. לפעמים חלומות מתגשמים.