הטובים מתים צעירים

לא כל מי שמת צעיר הוא איש טוב ולא כל מי שטוב מת צעיר אבל מאיפה שאני בא אם עזבת מוקדם סיכוי גבוה שהיית מהטובים.

את קורס טייס מסיים מי שהוא טייס מצויין ולא מסיים מי שאין לו את זה כשהזה הוא סט תכונות אזוטריות שרובן לא רלוונטיות לחיים מחוץ לקוקפיט. ככל שהבן אדם פחות בן אדם הוא צריך להיות יותר מצויין. ולהפך. קצת פחות מצויין מחייב הרבה יותר בן אדם. דני היה הלהפך האולטימטיבי. מקסים ברמות שקשה לתאר עם לב ענק שתלוי כולו בחוץ. היה לו קשה בקורס אבל הוא מאד רצה, אנחנו (החניכים) מאד רצינו, גם המדריכים מאד רצו, עוד צ׳אנס ועוד מבחן התקדמות ובסוף - מסדר כנפיים.

הלכנו ביחד צעירים לטייסת. החיים היו מורכבים מבנות וממכונות עם גלגלים וכנפיים. עשינו רישיון לאופנוע כבד והזמנו אופנועים בסוכנות סוזוקי שנפתחה חדשה בתל אביב. אחד אדום בשבילו ואחד כחול ים בשבילי. ביום ראשון מוקדם בבוקר נפגשנו בתובלות בשדה דב בדרך לטייסת ודני עידכן אותי שהוא מבטל את ההזמנה של האופנוע החדש. אמא שלו נתנה לו את הפיאט שלה מתנה רק שירד מזה. זה מסוכן. הוא ירד. ביום שני בלילה הוא כבר היה מת. לא חזר מטיסת לילה. מה שהיה בחושך נשאר בחושך ואנחנו לא באמת יודעים מה שם קרה. התרסק על גבול מצרים בלי לומר מילה בקשר. האופנוע האדום שרד.

עשר שנים החלפתי באובססיביות אופנוע באופנוע, גדול בגדול יותר, חזק בחזק יותר... ופחדתי מהלילה. הרגשתי אשם מול הכאב של ההורים של דני ולא יכלתי להיות שם בשבילם. היום אני מרגיש אשם שלא הייתי. הבנתי שאנשים (מסוג טייסים) שאהובים על כולם הם בהגדרה חשודים מיידיים, שיש מצב שעברו את המסננת פחות בזכות ויותר בחסד... הפנמתי שיש סיכוי לא מבוטל שאנשים מקסימים (מאד) יהיו טייסים חלשים ולכן מסוכנים בהרבה מהשמוק הרגיל עם הסרבל במועדון. כשהפכתי מדריך טיסה (קא״מ) הייתי מדרג את החניכים לפי הסוציומטרי וטס בכוונה עם הפופולריים ביותר, עם האנשים הטובים.. הופך כל אבן, חושד, בודק, מוודא, לפעמים מעביר לתובלה לפעמים מקרקע.

חלק מהחניכים הטובים ההם אולי חיים היום בזכות דני. חלק אולי קוראים את הפוסט הזה. חלק אולי לא מתו צעירים וחלק אולי עכשיו מבינים למה...