חיים ומוות ביד הלשון. זה לא חדש. מסתבר שכשמילים מאוגדות בספר גם מה שמתחבא מתחת לכריכה יכל להציל חיים. יצא לי פעם לקרוא ספר כזה.
כשסיימתי קורס טייס קיבלתי ספר בשם רכס ת׳אד שגולל את חוויותיו של קולונל ג׳ק ברוטון מפקד טייסת ת׳אנדרצ׳יפ במילחמת ויאטנם. מלחמה שהתחילה עוד לפני שנולדתי והסתיימה כשהייתי ילד ביסודי. זה היה ספר שנכתב על ידי טייס עבור טייסים - המראנו, נחתנו, טסנו פגענו, פגעו בנו... יותר מ 300 עמודים מהחומר הזה צפוף ועמוס. קראתי ושכחתי. לא השאיר עלי רושם מיוחד הספר.. משוגעים האמריקאים האלה.
חמש שנים חלפו ואני מצאתי את עצמי מושך לתקיפה בגיחת אימונים בנגב עם מטוס כפיר קשור לתחת, מתגלגל בשיא הגובה מוריד אף עמוק ועובר בטעות דרך הסליפסטרים של המוביל תוך כדי הולכת כוונת. סליפסטרים זה שובל האויר המעורבל שמטוס משאיר מאחוריו ומעבר דרכו הוא לא דרמה גדולה בדרך כלל.. אלה אם אתה טום קרוז בטופ גאן (הכניס אותו לסחרור והרג לו את הגוס) או אתה אני צולל במהירות 500k לקרקע לשחרר חימוש במטוס כפיר בתצורה חדשה וגבולית (התברר בדיעבד).
האף של המטוס עשה תנועה קלה כלפי מטה ואז גדולה יותר כלפי מעלה ומייד שוב חזקה ואלימה מאד כלפי מטה... רגע אחד הייתי תלוי על הרצועות בג׳י שלילי חזק ושניה אחרי קבור עמוק בתחתית הקוקפיט בג׳י חיובי גדול ממה שמד הג׳י יכל בכלל למדוד. תדמיינו ברמן גדול עם מערבל מרטיני ביד ותטפסו פנימה. הג׳י השלילי מילא את התא באבק והחלון מקדימה התמלא במדבר הולך וגדל במהירות. במילים של נח (הילד שלי) - היה לא כף.
בספרו מתאר ג׳ק תמרון יציאה מתקיפה בגובה נמוך מעל הנוי שבסופו המטוס נכנס למה שהמתרגם כינה דליגה (מילה שלא הכרתי בזמן קריאת הספר ומשמעותה אוסילציה). הנטיה של הת׳אנדרצ׳יפ להיכנס למצב דליגה היתה ידועה והצוותים מאומנים; ג׳ק לא מתרגש פועל נכון עוזב את ההגאים ונותן למטוס המשתולל להתרסן מעצמו. הוא גם מציין ביובש שלא נכון שהטייס ינסה לרסן את תנועת המטוס עם ההגאים כי הפיגור בתיקון יגרור התבדרות שסופה התפרקות המטוס באויר. צריך להתאפק הוא כתב שם. כל סיפור הדליגה נדחס בספר לפיסקה אחת קטנה של שלוש שורות בסוף עמוד אנונימי אי שם בשליש האחרון של הספר. נו ביג דיל.
נפלאות דרכיו של המוח האנושי. בתוך מערבל המרטיני הדוהר מטה מה שעבר לי בראש היתה הפיסקה ההיא מהספר של ג׳ק שקראתי לפני יותר מחמש שנים על דליגה. התאפקתי (זה היה יותר קשה ממה שזה נשמע) ולא נגעתי בהגאים למרות שהנגב איים להתפרץ לי לקוקפיט. המטוס נרגע בהדרגה ויצאתי מהצלילה בטיסה מעל נחל נקרות בגובה שאנשים נורמליים עושים בו טיול ג’יפים. המטוס המעוקם וטייסו המעורער דידו ביחד לנחיתה בטוחה ברצועת הבטון הקרובה.
מאז אני חופר לילדים ולכל מי שמוכן לשמוע שלקרוא זה חשוב. זה פותח את הראש מרחיב את האופקים ואי אפשר לדעת מאיזה מצב מוזר זה יכל לחלץ אותך (אם כי בגובה נמוך). אני גם מתעקש איתם שטיולי ג’יפים חשוב לעשות בג’יפ...
בקיצור, ספרים זה מומלץ.
מאד נהנה ממה שאתה כותב. וכמי שאוהב לקרא וגם לספוג משפט קצר לתמיד אני יודע שלעיתים מזומנות עדיף שלא נתערב כי אחרת נקלקל....