לאבא שלי היה מנוי בשחל בשביל הלב שלו ולי היה אופנוע גדול בשביל שלי. כל זה היה טרום עידן הטלפונים הסלולריים ככה שכשהייתי רוכב בעיר ורואה אמבולנס חולף ביללת סירנות אף פעם לא יכולתי לדעת אם הוא דוהר אל אבא שלי או ללב של מישהו אחר. האופנוע לא אהב את החיות הרעשניות האלה עם האורות המהבהבים וביחד היינו צדים אותן בכל העיר כל פעם שהעזו להרים ראש. היינו מתישבים להם על הזנב קרוב קרוב בצל הצ׳קלקה וחותכים איתם את העיר בסערה עד שהיו פונים לנתיב שהיה ברור שלא יקח אותם לרחוב רידינג 43 ברמת אביב.. בשלב הזה היינו משחררים אותם לדרכם וחוזרים לשוטט באחו.
ערב חורפי אחד עמדתי עם האופנוע ברמזור ואחד מהאבולנסים הארורים האלה חתך את הצומת כיוון כללי צפון עם כל הפוזה האורות והצילצולים. הנוסעת שאיתי שידעה שאנחנו ציידי אמבולנסים ושהעונה התחילה מיהרה לחבק אותי חזק ועצמה עיניים.
האמבולנס טס על אבן גבירול חותך את התנועה ושורף את כל הרמזורים האדומים בדרך ואני עליו קרוב מאחור. עבר את הירקון בנסיעה מטורפת ימינה ואז שמאלה והתישר כיוון צפון. קיויתי שימשיך ישר בדרך חיפה אבל הממזר פנה ימינה לפלנטריום ואני אחריו. מאד רציתי שימשיך למעלה לכיוון האוניברסיטה אבל הקופסא המיללת פנתה לרידינג ושמה אף על בית הורי שבקצה הרחוב. תמשיך תמשיך צעקתי בתוך הקסדה אבל הוא התחיל להאיט וחתך את הסירנה.
מול הבית הגבוה שבו גרו הורי בקומה ה 12. האמבולנס עלה על המדרכה ונעצר בשקט בשקט כמו בסרט אילם.
מתוך השקט פרצו שני פרמדיקים פרסו אלונקה על גלגלים והתחילו לרוץ לכיוון הכניסה. נטשתי את האופנוע על המדרכה ליד האמבולנס ורצתי אחריהם. ברגע האחרון תפסתי את דלת המעלית שעמדה להיסגר ונדחפתי פנימה. בתוך המעלית עמדנו דחוסים ומתנשפים שני פרמדיקים אלונקה אחת ואני עם הקסדה על הראש בקושי רואה משהו דרך המשקף שהחל להתמלא אדים מהריצה. הפרמדיק שלידי הרים את ידו ללחוץ על הקומה ואני התפללתי שילחץ נמוך אבל הוא הלך גבוה. ריחף עם האצבע מעל לחצן הקומה ה 12 ולחץ... 11. את מה שקרה אח״כ הפרמדיק הזה לא ישכח לעולם. להפתעתו הגדולה התנפלתי עליו בחיבוק ענק ולמזלו הקסדה עוד היתה עלי אחרת הוא גם היה מקבל נשיקה.. אם היה רק מבקש גם הייתי מתחתן איתו.
נפרדתי מהפרמדיקים באיחולי הצלחה בקומה ה 11 והמשכתי עם המעלית להגיד כבר שלום להורים (ב 12). אבא שלי שאל בכניסה אם שמעתי את הסירנות. סתם אמבולנס אמרתי והורדתי סוף סוף את הקסדה.
נבואות שחורות לא תמיד מתגשמות , הפעם זכית בפייס