תכירו את לייקה. כשהיא נחתה אצלנו לפני שנתיים אמרו לי שג׳ק ראסל זאת חיה חכמה. אז אמרו.
אחרי פונו, זכר לא מסורס ששקל 55 קילו שאותו אילפתי, עם לייקה ששוקלת 5 קילו ביום טוב לא טרחתי. למרות זאת, בחלוף שנתיים הגענו לרפרטואר די מרשים של לפחות עשר פקודות חלקן ממש לא טריויאליות. מה שעוד יותר מרשים זה שאת הפקודות נותנת לייקה ואני זה שמבצע. יש נביחה מאד מסויימת ל״תפתח את הדלת באמא שלך השארת אותי בחוץ״. גירגור ספציפי ל״תוריד אותי דחוף אכלתי משהו לא טוב כולם ישנים ואני לא רוצה להעיר את כל הבית״, נקישות קצובות בצלחת ל״הלו אוכל״ וכו׳ וכו׳. זה כשהיא צריכה ממני משהו. כשאני צריך מלייקה משהו אז אני... אומר לה. ככה פשוט בלי פקודות. חכמה החייה, צדקו.
עדיין, כדי לקרוא לה מרחוק הייתי צריך לצעוק לייקה וזה לא התאים אז החלטתי בכל זאת ללמד גם אותה משהו. הרעיון היה שהיא תבוא בשריקה של משרוקית כלבים. עם משרוקית ביד וחופן צ׳ופרים התחלנו את הרוטינה (ניסיון יש לי). הרעיון הכללי הוא: מחכים שהחיה תתרחק שורקים ומיד גם קוראים לה לבוא. כשהיא באה נותנים צ׳ופר. לאט לאט מפסיקים לקרוא ורק שורקים. ככה זה בגדול עובד. לא עם לייקה. בפעם הראשונה ששרקתי עוד לפני שהספקתי לקרוא לה היא ישר באה. קצת בהלם את הצ׳ופר שהיה לי מוכן ביד נתתי בכל מקרה. כשהיא התרחקה ניסיתי שוב. אותו דבר. שרקתי והיא באה. הבינה לבד. בפעם השלישית גם אני הבנתי שהיא הבינה והפסקתי. אבל אז כשהמשכתי ללכת גיליתי שהיא נשארה ישובה מאחור באמצע המדרכה מקשקשת בזנב מחכה... לקח לי רגע להבין (אני יותר איטי ממנה) אבל כשהיא לא באה גם כשקראתי לה נפל לי האסימון. היא מחכה שאני אשרוק...
댓글