האיש בתמונה היה נוכח כמו שרק מת יודע להיות. דיוקנו ניבט מכריכות החומר הכתוב, מבלוק הנייר, מהספל בפינת הקפה, ומהפוסטר הענק בכניסה לאולם, הוא גם היה מאד נוכח על הגלויה הקטנה האינטימית שחיכתה לכולם על הכר בקצה המיטה… האיש היה בכל מקום. חיוור וחמור סבר, רואה הכל ושותק. שלושה ימים אינטנסיביים התנהלו בצילו אנשי המכירות שהתקבצו מכל העולם על גדת הנהר הקפוא, ועדיין לא ידעו את שמו.
כמו נחש המשיל את עורו אחרי שגידל עור חדש במחשכים, כך המוצר החדש העתיד לשנות את פני החברה סיים פיתוח בתל אביב והיה זה תורם של אנשי המכירות לשאת את הבשורה. הימור קיומי אבל מחוייב במציאות שהתחיל שנה וחצי קודם הגיע לפרקו. החברה היתה מוכרחה להמציא את עצמה מחדש, להשתנות או לחדול. הגבינה לא סתם זזה, היא עלתה על טיל. משך שלושה ימים אנשי המכירות למדו את המוצר החדש על כל היבטיו תחת מבטו השחור לבן של הנוכח נפקד האלום שדמותו ניבטה מכל מקום ושהשיחה על זהותו המסתורית לא פסקה לרגע. הייתה שם חרדה והייתה שם התרגשות והייתה שם ציפיה והיה שם גם געגוע למה שעד לפני רגע היה - לנשל הנחש.
בשיחת הסיכום, כששורת מזוודות מסודרת לאורך הקיר ובחוץ יורד שלג כבד, סיפרתי להם… סיפרתי להם על שלוש אוניות ספרדיות שעגנו במפרץ ועל מאה חיילים עשרה סוסים ושלושה תותחים שירדו מהן אל החוף. סיפרתי להם על מאה אלף לוחמים אצטקים שמונטזומה שלח כדי לטאטא את הספרדים ממה שהיום קוראים מקסיקו. וסיפרתי להם איך נשמעים מאה אלף חיילים אצטקים בלילה שרים מלחמה ומה זה עושה לחלומות של מאה ספרדים לבד בארץ רחוקה. תארתי להם את המראה המנחם של אוניות המלחמה העוגנות במפרץ עם ירח תלוי מעל ודגל קסטיל (ספרד) מתנפנף מראש התורן. אוניות שהן חבל החיים היחידי היה והקרב לא יעלה יפה. וניסיתי כמיטב יכולתי לתאר להם את השבר והמראה המטלטל שאליו קמו הספרדים אחרי שנת לילה טרופה, כשבמפרץ מולם בערו שלושת הספינות באש גדולה. בערו כי מפקדם, האיש שיוביל אותם לקרב תוך שעות ספורות ממש, הרננדו קורטז - שלח בהן אש והטביען.
קורטז, האיש (מהתמונה) שתחת מבטו החודר התנהלו שלושת הימים האחרונים על גדת הנהר הקפוא, שרף (ארבע מאות שנה קודם) את הספינות ואיתן את הדרך חזרה. מאה איש כבשו אימפריה שלמה כי הם היו אמיצים ומאומנים ומצוידים וכי… לא היתה להם ברירה.
כשאנשי המכירות עלו למוניות בדרכם לשדה התעופה אוחזים מעטפה עם תוכנית העמלות המעודכנת (שמהן הם בתכלס מתפרנסים), הם חשבו שיהיה מה שיהיה, אם המוצר החדש לא יתרומם תמיד נוכל לסמוך על המוצר הישן שיקח אותנו לחוף מבטחים. ואז הם פתחו את המעטפות ושמחו לגלות שעל המוצר החדש יקבלו עמלה שמנה מעבר לכל הציפיות אבל אז הם המשיכו לקרוא וגילו שעל המוצר הישן… יקבלו כלום ושום דבר! מתקשים להאמין הם מיהרו וקראו שוב… אבל הם לא טעו, המוצר הישן, שזכה למעמדו החדש (מוצר ישן) רק שלושה ימים קודם - לא למכירה.
שיחת הסיכום מלפני דקות אחדות פתאום נראתה להם פחות כמו שיחת מוטיבציה מלאת השראה עם ספינות וחיילים במדים צבעוניים, ויותר כמו… ריח שרוף עלה באפם… לא יאמן הקורטז הזה, הוא שרף את הספינות. שוב.
Comments