כשאתם תקראו את זה אני כבר לא אהיה ביניכם. לילה עכשיו ואני מכתיב את הטקסט הזה לאיש שגידל אותי ודאג לי כל חיי - למי שהיה כל עולמי. שמונה שנים טובות עברו עלי אצל האיש הזה ומשפחתו המקסימה שלמרות האדישות המרוחקת שהפגנתי בעקביות, היא יקרה לי, יקרה לי מאד.
אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שנעלב שלא התייחסתי אליו (רובכם, אני יודע), מהילד שלקחתי לו את הסקטבורד מתחת לרגלים (תוך כדי תנועה), ומהפינצ׳ר הזקן שלא דיבר יפה והקפיץ לי את הריג׳בק (נשאר בחיים).
בתור מי שחי בהווה ורק בהווה רציתי גם להמליץ לכם פרצופים מודאגים על שתיים לנסות להתעסק פחות בעבר ולדאוג פחות לעתיד. קבלו טיפ מכלב מאושר. תחיו את ההווה כי הוא הדבר האמיתי היחידי, כל היתר זה חרא של חתולים.
אני רוצה להגיד תודה לאיש ההוא שגידל אותי ושנתן לי לשמור על אשכי כשהתחלתי את דרכי בעולם הזה שלכם (ושילם על זה מחיר), נתן לי לשמור על רגלי בדרך החוצה (למרות הסרטן) וששלח אותי לדרכי כשהגיע זמן, בחתיכה אחת, מלכותי גאה זקוף ומושלם.
אני גם רוצה להגיד שאני סולח לאיש ההוא על שבמקום פונו שזה שמי (שילדה חמודה בת שלוש נתנה לי כי חשבה שאני אהיה פונפון...) קרא לי תמיד ״סוס שלי״, אם שמעתם אותו פעם אומר את צמד המילים ״סוס שלי״, הייתם יודעים, כמו שאני יודע...
שהיתה שם אהבה גדולה.
זה הוא עצם העיניין , מנוחה שלמה , הנודניק נישאר עדיין פה להציק לחברים אחרים על שתיים