מה שמגיע מגיע. משה, ההוא שלאח שלו קוראים ארון (במלעיל), היה מנהיג ברמה אחרת. אמנם הוא בא מהאליטה ההגמונית של אותה תקופה וגדל אצל פרעה בבית אבל כשהיה צריך להוציא את ישראל ממצרים הוא חזר מפרישה מוקדמת במידיין (בן שמונים) הפשיל שרוולים ולקח הובלה.
למרות שהאב״חים של אותה תקופה אינפפו על כל מחצלת בדלתא של הנילוס שמשה שייך לישראל הראשונה וההגמוניה נשפכת לו מהאוזניים, הוא לא נירתע ויצא לדרך. להעיר עם של עבדים בני עבדים שחיים במשהו כמו הגרסה המצרית של מחנה ריכוז ולגרום להם להתגבר על שוביהם ואז לצאת לחופשה ארוכה של ארבעים שנה בסיני, ולא פחות מזה לעזוב את החופים של הים האדום אחרי חופשה כה ארוכה בשביל להלחם עם כל מיני עמלקים, כל זה דרש מנהיגות
ברמה אחרת.
אני יכול לדמיין את משה מגרד בקרחת (בכל זאת שמונים פלוס) ושואל את עצמו איך בכלל ניגשים למשימה כזו. ואז, בהברקה ששינתה את תולדות האנושות הוא המציא את החבר הדמיוני. תעצרו רגע ותחשבו כמה גאוני ואפקטיבי היה המהלך הזה. כל ההוראות ההנחיות והסמכות זה בכלל לא משה. אמרו לו. ההוא אמר לו. הוא רק כלי של משהו הרבה יותר גדול. וזה עבד. הוא לקח כפרזנטור את אחיו אהרון ואמר לו להגיד לעם את מה שהחבר הדמיוני אמר למשה לומר לעם. אם יש לך חבר דמיוני שעונה רק לך בטלפון שכולם מאמינים שהוא מנהל את העניינים אתה בתכלס הבוס.
משה, יזם חריף ורואה למרחוק המציא את הענן. אלים בזמנו היו פסלים ארציים כל אחד עם התמחות ספציפית שהיה צריך לסחוב ולתחזק. משה גם איחד אותם לאל אחד שהוא אולר שוויצרי אמיתי וגם העלה אותו לשמים. מופשט, נגיש ועם סקילבילטי בלתי מוגבלת - אלוהים כשרות ענן (GaaS).
שימו לב גם שכשהוא קיבע את ערכי העם באירוע הר סיני והוריד את עשרת הדיברות הוא דאג ששלוש הראשונות ימצקו את מעמדו של החבר הדימיוני שהוא יסוד כוחו של משה. האיש תותח. לחג החירות יש גם את הממד הזה. מנהיגות שעושה את ההבדל. גאון המשה הזה. דוגמא ומופת למנהיגות אפקטיבית בתנאי קיצון.
Comentarios