הנצרות בירידה כבר הרבה שנים באירופה. יותר מחמישים אחוז בגילאי 16-29 מגדירים עצמם כלא דתיים. מאלה שכן הרוב המכריע מוגדר כלא מתרגל ומיעוט קטן בהם מאמין בסיפור התנכי כלשונו. אני חיכיתי הבוקר שעה בתור כדי להיכנס לקתדרלה של פירנצה אבל לא לי ולא למאות שעמדו איתי בתור היו אספירציות לחוויה אלוהית. באנו לראות פלא של אומנות וארכיטקטורה.
לקח 120 שנה לבנות את הקתדרלה ואז העסק ניתקע בלי גג. זה לקח עוד כמעט 30 שנה עד שמישהו הסכים לקחת על עצמו לבנות את הכיפה העצומה שמתחילה בגובה של חמישים מטר. כשזה סוף סוף הסתיים החברה של מיכאלאנג’לו עשו צבע ואיזה אפיפיור גזר את הסרט. מה אני אגיד לכם, היה שווה, באמת מדהים המקום הזה אבל כשאני ביקרתי מאמינים לא היו, רק תיירים. ואני תמיד נתקע עם השאלה למה? איפה הם? תזכרו שאני מטייל עם ארבע ילדים שבסוף כל משפט בעברית שואלים למה, אז אני אגיד לכם למה...
הנצרות היא ספין-אוף של היהדות עם אסטרטגיה שיווקית מנצחת. מתוך הדת היהודית המסתגרת יצאה הנצרות עם אתוס של התפשטות מיסיונרית. ביסודיות שמאיינת כל אפשרות למיקריות הנצרות הסירה אחד אחרי השני את כל חסמי הכניסה שהיהדות השכילה להערים. לא לא צריך ללמוד יותר מדי וגם לא לשנות אורחות חיים, אם חוטאים לא צריך לחכות ליום כיפור ולצום כדי להתחיל לחטוא מחדש, ובטח שלא צריך לחתוך את השפיץ. אם היהדות הייתה מבוססת על צמיחה אורגנית, קרי - פרו ורבו בניקוי פוגרומים, אז הנצרות הלכה על מודל ויראלי, כל מי שרוצה מוזמן וחלק ממי שלא גם. המהלך השיווקי הזה שהיה מגובה ביכולת כלכלית מרשימה היה מבוסס על שילוב מובנה בכוונת מכוון של אמנות וארכיטקטורה ככלים להאדרת האל וקניית לבבות. במשך מאות שנים העסק דפק כמו שעון ויש היום יותר נוצרים מאמינים בעולם מכל דת אחרת.
אנחנו נוטים להתפעל במידה רבה של צדק מהיכולת של היהדות לשרוד אלפיים שנות גלות ושוכחים שהנצרות לא היתה צריכה להוכיח יכולות כאלה כי היא השכילה לכבוש את העולם. היהדות כדת בוטיק שרדה בתוך עולם שהוגדר על ידי הנצרות שהיא הספין-אוף שלה עצמה... כל זה היה פעם. במאה השנים האחרונות משהו בנוסחת הקסם של הנצרות במערב הפסיק לעבוד והנצרות של המאה העשרים ואחת באירופה היא בלי ספק דת בנסיגה.
השילוב של עליית דת המדע והשיפור בביטחון האישי בלי ספק צימצמו את המשיכה של הדת המאורגנת. זאת התזה והיא לא שלי. אני רק רוצה להוסיף כאן משהו מזוית אישי דרך מסע קצר של דימיון מודרך.
אם לפני כמה מאות שנים המבקר הממוצע בפירנצה הגיע על חמור (אם היה לו מזל) אחרי מסע מפרך עתיר סכנות ורצוף תלאות שקשה לנו אפילו לדמיין היום, ואז ניצב אל מול הקתדרלה של פירנצה שהתנשאה מעליו כמו מגדלי עזריאלי, כשכל מה שהוא ראה קודם בחייו זה בקתה עם עליית גג. דמיינו אותו נכנס פנימה לתוך החלל המדהים והיפיפה הזה, כשהאור נשפך מהויטראזים, ריח הקטורת באוויר, צלילי עוגב שלא שמע בחייו ברקע וכומר שלבוש כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו הלביש אותו מדבר בקול שמהדהד באקוסטיקה מושלמת... וכל זה אחרי שעבר את החיילים בכניסה שהביטו בו במבט של בלי בג״ץ ובלי בצלם... אתם כבר מבינים לאן זה הולך, מי לא היה משתכנע?
עכשיו דמיינו את הילדים שלי מגיעים לרחבה מול הקתדרלה בנסיעה ברכב ממוזג עם הראש בתוך האייפד ואחרי שראו בחייהם הקצרים חצי עולם. הקתדרלה עמדה שם במלוא הדרה מוכנה לקטוף נשמות צעירות וכל מה שנח ראה בעיניים זה את המוכר האריתראי של הלייזר הירוק בשני יורו. אלי בכלל עמדה עם הגב לקתדרלה הסתכלה בחלון ראווה והודיעה בהתרגשות שהיא סוף סוף מצאה גרביים כמו שהיא חיפשה... כשנכנסנו פנימה לחלל המרכזי העצום הם בעיקר היו מוטרדים מהאפשרות שאני אתעקש לרדת גם למוזיאון בקומה התחתונה מה שכמובן באמת קרה. נוצרים חדשים לא נולדו שם.
コメント