פעם ישראל שלטה בעזה ופעם היה שם ישוב בשם נצר חזני ופעם הייתי פרח טייס ופעם היה ליל הסדר. כשכל אלה הצטלבו וקרו באותה הפעם אז שלחו אותנו פרחי הטיס לנצר חזני לשמור בחוץ כדי שבפנים אפשר יהיה לנהל סדר כהילכתו. בשביל זה יש צבא אמרו לנו ולמעט אליהו שלא הגיע הכל דפק כמו שעון.
למחרת בבוקר הלכנו לים של חאן יונס צועדים בינות דקלים על דרך לבנה של חול ים בוהק. מידי פעם עקפה אותנו עגלה מקומית בדמות משטח עץ חבוט עם שני גלגלי רכב מרופטים מלמטה וחמור כחוש מקדימה. בחלק מהעגלות ילדים החליפו את החמור אבל עם חמור או בלי חמור כולם נסעו לים.
ים מדהים יש לעזה וגם הוא קר בפסח אז התמקמנו כמצופה מפרחים בערוגה מפנקת בחול החם כשמסביבנו מאות מקומיים במצבי צבירה שונים. זה היה לגמרי טבעי אז בדיוק כמו שזה נשמע הזוי לחלוטין היום. לקראת צהריים הגיע ילד נרגש שהתחיל למשוך אותי ביד לכיוון המים וצעק דברים שאני לא זוכר. נדלק אצלי משהו, חשבתי שאולי מאחורי ההתקהלות על קו המים שוחה דולפין או משהו בסדר גודל הזה שיכל להצדיק את ההתנהגות של הילד המזיע שנדבק לי ליד.
ניגשתי לקו המים מפלס דרכי בין העזתים שחלקם עמדו חצי גוף בפנים כולם נרגשים מאד בעליל.
לאכזבתי לא היה שם דולפין אלה בן אדם והוא לא שחה הוא טבע... ועדיין, עשרות אנשים בטווח קפיצה מהעזתי הטובע שמנסים לשכנע אותי להיכנס להוציא אותו?! בעודי מנסה להבין מה לעזאזל הולך כאן האדם שבמים החליט בכל זאת להיות דולפין הכניס את הראש למים פעם אחרונה ולא יצא.
קפצתי פנימה והוא קידם את פני בחיבוק גדול וחם. כל כך גדול וחם שמהר מאד הצטרפתי אליו בשתיית הים של עזה תוך כדי טיול זוגי על הקרקעית. באקט של יאוש נתתי לו מכה חזקה בפנים והוא שחרר אותי באחת והתחיל לדמם מהאף במרץ. סחבתי אותו לחוף ובזמן שהחברים שלו השכיבו אותו על הגב והוציאו ממנו כמויות לא יאומנו של מי ים מעורבים בדם אני חזרתי לערוגה של הפרחים.
כמה דקות חלפו והילד הופיע שוב ושוב נדבק לי ליד. ניסיתי להסביר לו בעדינות שהקריירה שלי כמציל בחוף עזה מתנגשת עם התוכניות להיות טייס להסתובב בשמי המזרח התיכון ולעשות בדיוק את ההפך אבל הוא לא התרגש ואמר שהוא האח של האיש ששברתי לו את האף ושעושים חאפלה לכבודי.. שאף אחד שם לא ידע לשחות... ושההורים רוצים להגיד תודה. בקיצור הזמינו אותי אחר כבוד לדאון טאון חאן יונס. מסתבר ששברתי את האף למישהו חשוב.
איך זה נגמר? שאלה טובה איך זה נגמר. זה לא נגמר.
Comments