קר בבוסטון על המים

כשעברתי מקליפורניה לבוסטון הסבירו מי שרצו להמתיק לי את הגלולה שבבוסטון יש עונות... ואחרי המונוטוניות של מזג האויר המושלם בקליפורניה היה בזה אפילו צל של הגיון. זה לקח לי לא יותר משנה להבין שהקסם של המזג האויר הבוסטוני אינו בעונות, שכולן כולל האביב רעות חולות, אלה בציפיה. כל עונה בפני עצמה רעה אבל שונה מזו שאחריה שרעה בדרך אחרת. ברגע שאתה מתחיל לסבול מאחת אתה מיד מתחיל לחכות שתגמר ומתגעגע לזו שאחריה. הקטע של בוסטון זה לא העונות אלה התקווה המתמדת שיתחלפו כבר והן, מעשה קסם, אכן מתחלפות.

רעות ככל שיהיו לחורף הבוסטוני מגיע מקום של כבוד והוא באמת היה רע במיוחד. בלי קשר לעונות השנה הייתי מתחיל את הבוקר תמיד בריצה לאורך הצ’ארלס שזה נהר עם שם של מלך. כשהחורף היה נכנס להילוך גבוה הנהר היה קופא והופך למשטח החלקה לילדים עם דם חם. יום יום לאט לאט הטמפרטורות היו עוזבות את השטח מגיעות לאפס וממשיכות למטה. לאט לאט הייתי מוסיף שכבות לבוש מכפפות דרך כובע צמר ועד מחממי אוזניים. רץ וסופר. כל רץ חולף מסוג זכר הייתי סופר פלוס אחד וכל רץ מסוג נקבה הייתי מוסיף מינוס אחד. עד החורף היה רוב יציב לגברים אבל ברגע שהטמפרטורות היו מתקרבות לאפס והצ’ארלס היה מתכסה לבן התמונה היתה מתחילה להשתנות.

בארץ הייתי מנהל גרף יומי של מפלס הכינרת על הלוח בטייסת שאותו החלפתי במשרד בבוסטון בגרף המגדר על הנהר. התוצאות כאן לפניכם. ככל שהתמעטו הטמפרטורות כך גם הזכרים התחילו להדיר את נעלי הריצה שלהם מהנהר. מתחת למינוס חמש מעלות אפשר היה לעשות כנס של ויצו על קו המים הקפואים. המון נשים וגברים יוק.

אתם מוזמנים לעשות עם המחקר הזה מה שאתם רוצים אבל כשאתם מראיינים מישהו/י למשרה כלשהי שווה לזכור ש...