רוץ טופי רוץ

בשבת בבוקר בשעה 11:00 התברר שטופי האוגר ברח מהכלוב. ב 11:01 גם ציפי (אמא) ברחה מהבית. נשארנו אני, ארבעה ילדים ואוגרת אחת נטושה.

הפתרון המתבקש של להביא אוגר אחר (דומה) ולקרוא לו טופי, לא התרומם. ציפי צילצלה להגיד שהיא יודעת בדיוק על מה אני חושב ושאני לא אעיז להביא אוגר חלופי... וגם שהיא לא חוזרת עד שהמקורי חזרה בכלוב. שמתי פרס של 10 גלידוניות על ראשו של הנמלט והחיפושים החלו.

התשובה לשאלה מי השאיר את הכלוב פתוח היתה טריויאלית. בבית ארבע נשים (לא אשמות בהגדרה) ומתוך שלושת הגברים: נח, פונו (הכלב) ואני - היחידי שפרץ בבכי כששאלו אותו אם שיחק בבוקר עם האוגרים היה נח. אמרתי לו שיתרגל, ושטוב שלפחות יצא לו לשחק עם האוגר קודם, פונו לאומת זאת שמר על זכות השתיקה ונראה שבע באופן מדאיג משהו.

שעה לתוך החיפושים, את טופי לא מצאנו לא בגג ולא בכל הבית. ציפי נכנסה לתמונה מהחפ״ק העורפי והעבירה הנחיה לתת לפונו לאתר את העכבר הסורר. פונו, המשתייך לגזע ציידי אריות, לא נעלב מהשנמוך ויצא לדרך כשאנחנו בעיקבותיו. לצערי הוא עשה מה שהוא תמיד עושה - הלך אחרי. יצא שהלכנו בסיבובים והתהליך היה מאד לא יעיל. האוגר בטח מת מצחוק.

אחרי שעתיים ללא פריצת דרך התחלנו לעבור על פורומים באינטרנט. המון עצות על מציאת אוגרים נמלטים וכלום על אמהות בורחות. בסוף הערב פיזרנו צלחות עם מלפפון (שלא יתייבש) וגזר (הריח מושך) על מצע של קמח (ישאיר עקבות). השכבנו מארב בכניסה לחדר השינה והלכנו לישון.

הציבור התבקש לגלות ערנות.

*********

בדיוק שבוע מאז העלמותו הדרמטית של טופי האוגר, מרשמלו (זוגתו) הביאה לעולם שמונה תינוקות והשמחה רבה.

טופי עדיין נעדר ומתרבים הסיכויים שהוא לכלוב כבר לא יחזור. אם בימים הקרובים ריח לא יסגיר את מקום קבורתו נוכל לומר בוודאות שהבריחה הצליחה.

הלידה המפתיעה לאומת זאת שופכת אור על הארועים שקדמו לבריחה. ספציפית יכולתי לדמיין את הרגע שמרשמלו קוראת לטופי ואומרת ״יש לי משהו שאתה צריך לדעת...״ והוא פורץ מהכלוב ונעלם אל האופק.

הלידה גם מהווה צפירת הרגעה... הקביעה החד משמעית שטופי (הזכר) הוא שברח ולא מרשמלו הוולדנית (הם נראים בדיוק אותו הדבר) היתה שילוב של תקווה עמוקה וצורך לנהל את רגשות הנשארים (ציפי). הרעיון שמעכבר אחד שמסתובב חופשי בארונות המספר עלול לעלות לעשר וצפויה המלטה בין המצעים בחדר השינה... היתה מעבר למה שהציבור יכל לעמוד בו.

הברחן,תודה לאלוהי האוגרים, היה באמת הזכר...

רוץ טופי רוץ.

*********

הוא חזר!

אחרי שבועיים, רזה ושדוף, הרבה מעבר להערכות המומחים ליכולתו לשרוד לבדו (מקסימום שבוע) - הוא חזר.

כמו הבריחה גם החזרה התחילה בצעקות. המוצאת האמיצה (שמה במערכת) שמרה על קור רוח, קפאה על מקומה ופצחה בצרחות היסטריות כשהיא מצביעה על כיוון כללי אוגר. טופי שלנו, אחרי שבועיים של מאבק הישרדות, שמע אותה (פלוס ארבע ילדים קופצים וצורחים) ונמלט אל מאחורי המחסן. פונו (הכלב), שנאשם בקניבליזם וזוכה בין רגע, אפילו לא התעורר.

בעודי תוהה איך להוציא את טופי מאחורי המחסן (ולאן הוא עלול לברוח משם), הצטלבו מבטינו. עיניים קטנות אדומות ולמודות סבל ננעצו בי, וחי אלוהי האוגרים, הוא פשוט זחל אלי החוצה ונכנס לי לכף היד.

הכנסתי אותו חזרה כולו פרווה ועצמות לכלוב המלא כל טוב עם זוגתו מרשמלו ושמונת ילדיו. מרשמלו לא התבלבלה ומייד התנפלה עליו בזעם קדוש. הפעם כשהוא רץ לי לכף היד כבר אף אחד לא הופתע. העברתי אותו לאגף ההפרדה ובא לציון (ולטופי) גואל.

*********

. אז מה למדנו?

למדנו שמי שבורח מהבית סופו במוקדם (ציפי) או במאוחר (טופי) - לחזור,

למדנו שלא כל מי שלא יכל לדבר ומקיא הוא בהכרח אשם (פונו),

למדנו שלא כל מי שרודף אחריך בהכרח רוצה את רעתך (אני),

ואולי הכי חשוב, למדנו שאם ברחתה לזוגתך והשארת אותה לבד בהריון מתקדם (טופי) - לשם אתה כבר לא חוזר...