כשלקוח פשט את הרגל לפני שהספיק לשלם הזמנה גדולה זה היה רגע נמוך. כשהתברר שבשנה ההיא החגים נופלים ככה שיש כל כך הרבה חופש (ומעט ימי עבודה) שלא יהיה מאיפה לשלם את משכורות ספטמבר - הנמוך הנמיך. כשהבנק הודיע שהמסגרת נוצלה ואין בילתה, נרשמה צלילה נוספת. כשגיליתי שנגמרו לי החסכונות הגרף חידד את הזוית מטה… כשגם השותף הגיע לקצה גבול חסכונותיו זה כבר הרגיש כמו נפילה חופשית. השאלה מאיפה נשלם לעובדים את המשכורת הבאה הלכה איתי לכל מקום 24/7 ער או ישן. ואז (לפני 28 שנה)… כשחזרתי מבית החולים אחרי לידתה של ביתי הבכורה עם כל הצרות שלעיל על הראש ומצאתי צו מעצר מודבק על הדלת בגלל ערבות שחתמתי לחבר כשהייתי בן 18 - זה כבר הרגיש עמוק ממש.
ועכשיו לחדשות הטובות. ככל שנקודה נמוכה רודפת נקודה נמוכה והצלילה נמשכת שבירת המגמה נשארת בגדר וודאות סטטיסטית. אם הטלת מטבע עשר פעמים והפסדת ברצף סיכוייך בהטלה הבאה הם עדיין היו ונשארו בדיוק חמישים אחוז ושבירת הנאחס בטווח הארוך היא עובדה הסתברותית מוצקה ומנחמת.
צרות באות בצרורות. זה לא חדש. אבל כשרכבת הצרות עוברת אצלי במסילה אני יודע שכמות הקרונות בה מוגבלת. סופית בהגדרה. אני יודע שאני אספור ואתמודד, אספור ואתמודד, ואז בוודאות מוחלטת יחלוף קרון הצרות האחרון והאופק יפתח. נכון, אני אני לא יודע כמה קרונות ברכבת ואם הצרה שחולפת עכשיו היא האחרונה אבל אני בטוח שיש ברכבת הזו קרון אחרון ושהוא יגיע… ויחלוף. נכון, חשוב גם לא למות בהמתנה על הרציף אבל ביננו מי שעוזב ככה קצת מרמה ובתכלס פוטר לעצמו את כל הצרות אחת ולתמיד. אז גם במקרה הזה וגם בכלל, היות וצרות באות בצרורות יוצא שלכל צרור בהגדרה יש גם את הכדור אחרון, או הקרון האחרון, או הברוך האחרון…
אז כשהצרה הבאה תגיע תרשו לעצמכם חיוך קטן. אחריה יבוא משהו טוב. ואם לא אחריה אז אחרי הצרה שאחריה…
נ.ב. לכל התוהים (ושואלים אותי) איך זה נגמר… זה היה מזמן אבל כל אחת מהבעיות קיבלה את הטיפול שלה והמזל בסופו של דבר שינה כיוון. אבל וזה אבל חשוב. אצל אלת המזל (שתהיה בריאה) צריך לעבוד. אני כל החיים פותח דלתות מניח מלכודות מחזר אחריה מסביב לשעון. קפריזית ככל שתהיה… בסוף אני סוגר עליה.
Comments