טייס טבעי

שחר היה טייס טבעי, הכי טבעי שיש, זה היה טבוע בו, חלק ממנו, סוג של ציפור אנושית. הוא הפיל את כולם בקרבות אויר אימונים כולל את המדריכים אבל לא היה מסוגל לעטוף את ביצועיו במלל המקובל. בתחקיר הוא תמיד היה עושה את אותה תנועה בידיים וממלמל משהו כמו עשיתי זום ושיגרתי פיצוץ. חיל אויר מקום מסודר ולשחר לא היה סיכוי. שנתיים אחרי שקיבל כנפיים הוא קורקע ומצא את עצמו בחוץ.

מחשבי הקיצים המקצועיים היו אומרים שמרגע שקורקע תוכלת החיים שלו עלתה משמעותית אבל שחר מיהר לאזן את התמונה והביא לארץ את ספורט מצנחי הרחיפה. הוא פתח את בית הספר הראשון למצנחי רחיפה (זום) יסד את המועדון ולמעשה כתב את הספר תוך שהוא מהלך מעדנות על גבולות המעטפת שברובה עדיין לא היתה מתועדת כלל.

כשמלחמת המפרץ עמדה בפתח חשבנו שאנחנו הולכים לטוס ושוב נראה היה שלפחות בהשוואה אלינו תוחלת החיים של שחר שכבר מזמן לא טס בחיל האויר היתה משופרת... מה עוד שהוא בכלל נסע לברזיל ליצג את ישראל באליפות העולם למצנחי רחיפה הרחק מהסקאדים של סדאם שהחלו לטפטף על תל אביב - שחר היה על גג העולם.

כשאנחנו ישבנו במטוסים מחכים לפקודה לטוס לעיראק (שלא הגיע) שחר התארגן על הקרקע לריחוף הראשון שלו במסגרת אליפות העולם. גולש אוסטרי שכבר היה באויר פגע בקו מתח גבוה שנפל וחשמל את שחר למוות כשהוא עדיין בשלב ההתארגנות על הקרקע. למעשה הגולש האוסטרי לא התחשמל כי הוא היה באויר כשפגע בכבל.. כדי להתחשמל צריך להיות במקום בטוח איפה ששחר היה - עומד יציב על אמא אדמה (אמא ארקה).

אז לידיעת כל מחשבי הקיצין מנהלי הסיכונים והמתכננים לטווח ארוך; שחר הטייס הטבעי שחיל האויר קירקע והוא מצא דרך להמריא מחדש. שחר שהרגיש בבית בשחקים ושהשמיים לא יכלו לו. השחר הזה שלנו מת צעיר בגלל שהיה במקום בטוח על אמא אדמה במקום להיות בשמים כשהכבל ההוא הגיע.

שלושה צעירים הגענו לטייסת מייד אחרי קורס טייס. דני בעל הלב הענק שנשא אותו כנגד כל הסיכויים עד לרגע ההוא וגם סידר לו יציאה מוקדמת מהעולם הזה תוך פחות משנה. שחר הטייס הטבעי שלמרות שחיל אויר קרקע מצא דרך להמריא מחדש אבל נתפס חשוף ופגיע על הקרקע. ואני, בשביל לספר את הסיפור של שניהם.