top of page

שר הטבעות

זה היה בוקר חורפי רגיל בדרך לבית ספר, אני נהגתי נועם ביתי ישבה על ידי ובחוץ ירד מבול. השתלבתי מרחוב צדדי לרחוב ראשי בתנועה המזדחלת בגשם השוטף. הסתכלתי אחורה והתקדמתי לאט, עצרתי. שוב מבט לאחור שוב זחילה איטית והחזרת המבט קדימה... ובום הדם קפא בעורקיי. מולי במרכז הכביש עמד איש זקן והישיר מבטו אלי. הרכב מתקדם בזחילה איטית במהירות הליכה ואני מתנפל על הבלמים. הרכב נעצר, אני נוגע לא נוגע בקשיש. הוא מרים עיניו אלי כובעו רחב השוליים נוטף מים ומבטו עייף. הוא מניח שתי ידיים על מכסה המנוע ולאט לאט כמו סרט בהילוך איטי יורד עד שנעלם לי מתחת למכסה המנוע.


זינקתי החוצה. זה היה כל כך הזוי והוא הופיע כל כך משום מקום עד שאני זוכר שלא הייתי בטוח שבאמת אמצא שם מישהו... אבל הוא לגמרי היה שם זקן ורטוב ושרוע על הכביש. עזרתי לו לקום על רגליו וליוויתי אותו לספסל על המדרכה. הוא נראה קצת מעורער אבל בסה״כ בסדר. הוא מלמל משהו כמו ״סע אני בסדר.. סע...״ על ידי שליח על טוסטוס שעצר לעזור. השליח דוחק בי לנסוע. תשמע לא באמת נגעת בו, הוא בסדר. סע. אם תשאר רק תסתבך. סע. הוא אומר לי. הזקן הוסיף משהו כמו כן הכל בסדר אתה יכל לנסוע אתה עושה פקק... התחיל שבר ענן. הגשם התחזק. הייתי צריך לקבל החלטה.


הכל עבר לי בראש ברגע. גרתי אז בחו״ל. לא היה לי רישיון נהיגה ישראלי בתוקף הרכב בכלל היה רכב חברה וכל הסוגיה הביטוחית לא היתה ברורה לי. הכביש מלא מכוניות צופרות, הילדה מאחרת לבית ספר, כל העולם ואישתו מחכים לי, לקשיש לא קרה כלום, הוא אומר לי סע, האלטר אגו שלי לבוש במדי שליח על טוסטוס גם הוא אומר לי סע.


אם העתיד משתרע לפנינו מאופק עד אופק והעבר מאחורינו אישי מתארך וקפוא בזמן אז החוליה המקשרת ביניהם היא טבעת ההווה. העתיד מקרב לפתחנו זרם מתמיד של מציאות משתנה אל מולה אנחנו מקבלים רצף של החלטות שחומקות דרך טבעת ההווה אל מרחבי העבר הקפוא בזמן. סך ההחלטות שקבלנו מהיום שעמדנו על דעתנו מגדיר את מי שאנחנו. סך ההחלטות שנקבל בעתיד מגדיר את מי שנהיה. אנחנו מחליטים מה עובר דרך טבעת ההווה, כל אחד מאיתנו שר הטבעות. אני מפמפם את זה לילדים שלי על בסיס קבוע. גם לנועם שישבה באוטו וחיכתה בסבלנות לסוף הדרמה...


לא נסעתי. החנתי את הרכב בצד. נתתי לקשיש את שמי ומספר הטלפון שלי וליויתי אותו לקופת החולים במורד הרחוב להיבדק.


אח״כ החיים המשיכו כרגיל אבל איפוא שהוא באחורי הראש נכנסתי להמתנה. חיכיתי לשיחה מהבן של... עורך הדין של... מישהו שלא יוכל לתת להזדמנות לכספי פיצויים קלים לעבור ככה סתם בלי מיצוי. עברו שבועיים וכלום לא קרה ואז ביום שישי בבוקר טלפון ממספר לא מזוהה. אני בדרך כלל לא עונה ללא מזוהה אבל היתה לי הרגשה.. עניתי כשהבטן מתהפכת לי. בצד השני של הקו גברת צעירה שמזדהה בתור ביתו של הקשיש. היא שואלת אם אני זוכר אותו ואני עונה כן ונכנס לכוננות ספיגה. ואז היא אומרת לי שהיא חשבה שהודעת טקסט זה מספיק אבל אבא שלה מיושן כזה והוא התעקש שהיא תצלצל ותמסור לי את המסר אישית בטלפון והיא מתחילה להסביר לי... כמה הם מעריכים את הדרך שבא טיפלתי באבא שלהם ובכלל דרישת שלום ממשה (הקשיש).


המעשה הנכון הגיע הפעם בלי תג מחיר אבל בלי קשר למה שקרה אחרי אותו בוקר זלעפות את ההחלטה שקיבלתי שם בגשם (הסברתי לנועם) קיבל האדם שרציתי להיות ובזה שהחלטתי כפי שהחלטתי הפכתי להיות קצת יותר האיש ההוא. את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממני יקרב העתיד מה שיקרב לפתח טבעת ההווה שלי לכשיבוא יום.










41 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page